באבי יאר, 29–30 בספטמבר 1941: תולדות הטרגדיה, ההוצאות להורג ההמוניות והנצחת הקורבנות
באבי יאר הוא אתר רצח המוני שהפך לאחד מסמלי השואה במזרח אירופה. ב-29 וב-30 בספטמבר 1941, רשויות הכיבוש הנאצי ומשתפי הפעולה עמן ירו כאן למוות בעשרות אלפי יהודים מקייב, לאחר שריכזו אותם באמתלה של יישוב מחדש. מעשי הטבח ההמוניים בבאבי יאר נמשכו גם לאחר ההוצאות להורג של ספטמבר, ונמשכו עד שחרור קייב בשנת 1943. הקורבנות לא כללו רק יהודים, אלא גם בני קבוצות אוכלוסייה אחרות. מאמר זה מפרט את שאירע בבאבי יאר בספטמבר 1941, וכיצד התפתחו האירועים בשנים שלאחר מכן.
מה קדם להוצאות ההורג ההמוניות בבאבי יאר?
הטרגדיה בבאבי יאר הפכה לאחד הפשעים המחרידים ביותר של המשטר הנאצי, אך קדמה לה שרשרת אירועים היסטוריים שהחלה עם פלישת גרמניה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. כבר מימיה הראשונים של המלחמה, מדיניות הרייך השלישי של רדיפה והשמדת יהודים יושמה באופן פעיל בשטחים הכבושים. יחידות חיסול מיוחדות, ה”איינזצגרופן”, נעו בעקבות הצבא המתקדם במטרה אחת: השמדה פיזית של האוכלוסייה היהודית, בני הרומה (צוענים) וקבוצות נוספות שהוגדרו כ”בלתי רצויות” על פי האידיאולוגיה הנאצית.
ההתקדמות המהירה של הכוחות הגרמניים הובילה לקרבות עזים על בירת אוקראינה הסובייטית. למרות התנגדות קשה, כוחות הוורמאכט נכנסו לקייב ב-19 בספטמבר 1941. חלק ניכר מתושבי העיר, בהם עשרות אלפי יהודים, לא הספיקו או לא יכלו להתפנות, ומצאו את עצמם תחת כיבוש. מעצרים והוצאות להורג של שבויי מלחמה ופקידי המפלגה הקומוניסטית החלו מיד לאחר נפילת העיר, אך הטבח ההמוני והממוקד של האוכלוסייה האזרחית היהודית טרם החל.
העילה ששימשה את הנאצים לארגון ההוצאות להורג הייתה שורת אירועים שהחלה ב-24 בספטמבר. ביום זה זעזעו סדרת פיצוצים עזים את מרכז קייב, בעיקר ברחוב חרשצ’אטיק. היה זה מבצע מתוכנן של הכוחות הסובייטיים הנסוגים וה-נ.ק.ו.ד., שמילכדו מראש את הבניינים אשר שימשו מאוחר יותר את מפקדות הצבא והממשל הגרמני. הפיצוצים חוללו שריפת ענק שהשתוללה במשך מספר ימים, והחריבה כמעט לחלוטין את המרכז ההיסטורי של העיר.
הפיקוד הצבאי הגרמני ניצל בציניות את פעולת החבלה הזו כתירוץ נוח להוצאה מיידית לפועל של תוכניותיו. האשמה לפיצוצים ולשריפות הוטלה באופן רשמי על יהודי קייב. ב-28 בספטמבר נתלו ברחבי העיר כרוזים שהורו לכל יהודי קייב וסביבותיה להתייצב בפינת הרחובות מלניקובה ודחטיאריבסקה בבוקר ה-29 בספטמבר. הם נצטוו להביא עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך ובגדים חמים. נוסח ההודעה היה יבש ותכליתי במכוון, ונועד לטעת באנשים את האשליה כי מדובר בגירוש מתקרב או בהעברה למחנות עבודה. משפחות תמימות, שהאמינו לשקר זה, יצאו לנקודת הכינוס שנקבעה, ומשם הובלו היישר אל גיא ההריגה באבי יאר.
מה קרה בבאבי יאר ב-29 וב-30 בספטמבר 1941?
בבוקר ה-29 בספטמבר, צייתו עשרות אלפים מיהודי קייב לפקודת רשויות הכיבוש והתאספו בצומת הרחובות מלניקובה ודחטיאריבסקה. הרוב המכריע של ההמון הורכב מנשים, ילדים צעירים, חולים וקשישים, שכן מרבית האוכלוסייה הגברית הבוגרת גויסה לחזית. האנשים נשאו עמם מזוודות כבדות, בגדי חורף וחפצי ערך משפחתיים, מתוך אמונה כנה כי פניהם מועדות למסע ארוך של פינוי או מעבר למחנות עבודה. התהלוכה ההמונית עשתה את דרכה באיטיות לעבר פאתי העיר, לכיוון בית הקברות לוקיאניבקה וגיא באבי יאר.
עם התקרבותם לגיא עצמו התנפצו כל התקוות להישרדות, אך לא הייתה עוד דרך חזרה. האזור כולו הוקף בטבעת משולשת של חיילי אס-אס, יחידות זונדרקומנדו ומשטרת עזר מקומית. האנשים הוכרחו לעבור במסדרון צר שיצרו שומרים חמושים וכלבים. כאן החלו מכות אכזריות: הקורבנות נאלצו להשליך את כל המטען שנשאו, למסור מסמכים ותכשיטים, ולאחר מכן להתפשט כליל. חפציהם האישיים של הקורבנות מוינו מיד באופן שיטתי לצורך שליחתם בהמשך לגרמניה, או חלוקתם לאוכלוסייה המקומית.
תהליך הרצח ההמוני עצמו אורגן בקור רוח מצמרר ובדיוק של סרט נע. קבוצות קטנות של אנשים עירומים, מוכים ומבועתים הובלו אל שפת הגיא העמוק או הורדו לתחתיתו. הם הוכרחו לשכב על פניהם מעל גופותיהם של אלו שנרצחו זמן קצר לפניהם, ולאחר מכן ירו המוציאים להורג בשיטתיות בעורפם באמצעות תת-מקלעים. כדי להחריש את זעקותיהם הבלתי פוסקות של הקורבנות ואת קולות הירי, מטוסי קרב גרמניים חגו בגובה נמוך מעל הגיא, ורמקולים שהותקנו במקום השמיעו מוזיקה רועשת.
כמה אנשים נרצחו בבאבי יאר בימים הראשונים של ההוצאות להורג ההמוניות?
על פי הדו”חות הרשמיים של “איינזצגרופה C”, שנשלחו על ידי הפיקוד הגרמני לברלין, 33,771 יהודים נרצחו בבאבי יאר ב-29 וב-30 בספטמבר. עם זאת, גם נתון מחריד זה אינו משקף את קנה המידה המלא של הטרגדיה באותם יומיים, שכן הרוצחים הנאצים לא ספרו תינוקות וילדים מתחת לגיל שלוש, שנרצחו יחד עם אימותיהם. ב-48 השעות הללו הפך באבי יאר לאחד מקברי האחים האיומים ביותר בתולדות האנושות ולסמל מרכזי של השואה במזרח אירופה.
את מי עוד רצחו הנאצים בבאבי יאר בשנים 1941–1943?
הטרגדיה של סוף ספטמבר 1941 הייתה הפעולה ההמונית ביותר של רצח עם באזור זה, אך בשום אופן לא האחרונה שבהן. עד לשחרור קייב בסתיו 1943, המשיך באבי יאר לתפקד כ”סרט נע של מוות” עצום ממדים. הנאצים הפכו את הגיא לאתר הוצאה להורג קבוע עבור כל מי שמשטר הכיבוש ראה בו איום, אויב אידיאולוגי או “נחות גזעית”.
אחת הקבוצות הראשונות שסומנו להשמדה מיד לאחר היהודים הייתה בני הרומה. מחנות שלמים של צוענים הובאו לבאבי יאר ונורו ללא הבדל גיל או מין, תוך יישום מדיניות הטיהור הגזעי הנאצית. יתרה מזאת, מטופלי בית החולים הפסיכיאטרי על שם איוואן פבלוב, ששכן בקרבת הגיא, הפכו לקורבנות תוכנית האותנסיה (המתות החסד). הם נרצחו ישירות בשטח בית החולים או הובאו אל הגיא, שם נעשה שימוש במשאיות גז ובכיתות יורים.
בסמוך לבאבי יאר הקימו רשויות הכיבוש את מחנה הריכוז סירץ, שאסיריו התווספו באופן תדיר לרשימת הנספים. הגיא עצמו שימש להוצאות להורג המוניות של שבויי מלחמה סובייטים, מלחי שייטת נהר הדנייפר, פרטיזנים, לוחמי מחתרת ותושבי קייב מן השורה שנלקחו כבני ערובה בתגובה למעשי חבלה. כל הפרה של פקודות המפקד הגרמני עלולה הייתה להסתיים בהוצאה להורג על שפת גיא זה. גם יהודים שהצליחו לחמוק ממוות בספטמבר 1941, אך הוסגרו או התגלו מאוחר יותר, הובאו לכאן כדי להירצח.
החל מאביב 1942 נערכו בבאבי יאר הוצאות להורג של לאומנים אוקראינים שפעלו למען עצמאות אוקראינה. עמם נמנתה המשוררת הנודעת אולנה טליגה ודמויות בולטות נוספות בארגון הלאומנים האוקראינים (OUN).
כמה אנשים נרצחו בבאבי יאר?
מקורות היסטוריים שונים מציגים הערכות הנעות בין עשרות אלפים למאות אלפי קורבנות. עם זאת, מרביתם, לרבות הנתונים של השמורה ההיסטורית-לאומית באבי יאר והאנציקלופדיה של השואה מטעם מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, מסכימים על אומדן של כ-100,000 קורבנות בין השנים 1941 ל-1943.
הסיבה העיקרית לכך שספירה מדויקת יותר אינה אפשרית, טמונה בהשמדה המכוונת של הראיות. באוגוסט ובספטמבר 1943, עם ההבנה כי התקדמותו של הצבא הסובייטי היא בלתי נמנעת, פתחה ההנהגה הנאצית ב”מבצע 1005″ (Aktion 1005). יחידות זונדרקומנדו מיוחדות, שהורכבו משבויי מלחמה ומאסירי מחנה הריכוז הסמוך סירץ, אולצו במשך שבועות להוציא את הגופות מקברי האחים בגיא. שרידיהם של עשרות אלפי בני אדם נשרפו במדורות ענק שנבנו ממצבות ומגדרות בית הקברות.
הלקח של באבי יאר: לאן מובילה חלוקת בני אדם?
ההיסטוריה של באבי יאר, מימי הזוועה של ה-29 וה-30 בספטמבר 1941 ועד לניסיונות לטייח את הפשעים שנתיים לאחר מכן, משמשת כאזהרה חמורה לכל הדורות הבאים. טרגדיה זו ממחישה בבירור לאן מובילה החלוקה של בני אדם לסוג ה”נכון” וה”לא נכון”. יהודים, בני רומה, שבויי מלחמה, מטופלי בית חולים ולוחמי מחתרת — מאות אלפי חיים שנגדעו זועקים אלינו מן העבר על המחיר הכבד של האדישות לרוע. איננו יכולים פשוט להפוך את הדף. על האנושות להפיק את הלקח העליון מאסון באבי יאר.
