מנזר הדורמיציון בירושלים מציין מאה שנה למעמדו כמנזר עצמאי

ב-15 באוגוסט ציין מנזר הדורמיציון הבנדיקטיני בירושלים אבן דרך היסטורית. לפני מאה שנה, בשנת 1926, העניק האפיפיור פיוס ה־11 למנזר מעמד של מנזר עצמאי (Abbey).

המנזר הנודע שוכן על הר ציון, בסמוך לשער ציון של העיר העתיקה. על פי המסורת הנוצרית, זהו המקום שבו, בביתו של יוחנן השליח, סיימה מרים הבתולה את חייה הארציים. השם “דורמיציון” מקורו במילה הלטינית שפירושה “שינה” או “הירדמות”, והוא מתייחס למסורת בדבר סיום חייה הארציים של מרים.

ההיסטוריה של המתחם המודרני מתחילה בשלהי המאה ה־19. במהלך ביקורו בירושלים בשנת 1898, רכש קיסר גרמניה וילהלם השני את חלקת האדמה מידי הסולטאן העות’מאני עבדול חמיד השני, והעניק אותה במתנה לאגודה הגרמנית למען ארץ הקודש. אבן הפינה הונחה בשנת 1900, ושש שנים לאחר מכן הגיעו למקום הנזירים הראשונים מקהילת בוירון (Beuron) שבגרמניה. בשנת 1910 קידש הפטריארך הלטיני של ירושלים את הכנסייה המרכזית במתחם.

עד שנת 1926 פעלה הקהילה במקום במעמד של מנזר־משנה (Priory). עם העלאת המנזר למעמד של מנזר עצמאי, מונה מאורוס קאופמן לאב המנזר הראשון. במהלך המאה החולפת התמודדה קהילת הנזירים עם טלטלות עזות. הנזירים במקום הושמו במעצר במהלך שתי מלחמות העולם ושוב במהלך מלחמת העצמאות ב־1948. המנזר ידע תקופות של הרס מלחמתי ונטישה, אך שוקם פעם אחר פעם.

כיום נותר המנזר אחד מאתרי העלייה לרגל הנוצריים החשובים בארץ הקודש. הקהילה מונהגת בימים אלו על ידי ניקודמוס שנאבל, אב המנזר השמיני בתולדות הדורמיציון, שנבחר לתפקידו בשנת 2023.

אירועי שנת המאה הגיעו לשיאם היום במיסה חגיגית. עם כניסתו למאה השנייה לקיומו, ממשיך המנזר לדבוק במסורות העתיקות של תפילה, הכנסת אורחים, מחקר אקדמי ושיח אקומני (בין־כנסייתי).

עוד חדשות דת מהארץ ומהעולם