יהודה אהרון וידבסקי, ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל, הלך לעולמו בגיל 107

המסע מגטו לודז’ לאושוויץ

יהודה אהרון וידבסקי נולד בשנת 1919 בעיר טורק שבפולין. בשנות ה-30 עברה משפחתו ללודז’, שם ניהלה עסק בתחום הטקסטיל. לאחר הכיבוש הנאצי של פולין נאלצה המשפחה לעבור לגטו לודז’, שם שרדה עד לחיסולו באוגוסט 1944.

לאחר מכן גורשו יהודי הגטו לאושוויץ-בירקנאו. הוריו של יהודה, אברם ולאה, ואחיו הבכור גבריאל, נרצחו זמן קצר לאחר הגעתם למחנה.

שניים נוספים מאחיו של יהודה נספו מאוחר יותר במחנות הריכוז בוכנוואלד ושטוטהוף. יהודה ואחיו הצעיר יהושע שרדו את הסלקציה באושוויץ. בהמשך הועברו האחים לעבודות כפייה במחנה פרידלנד, שם נדרשו להרכיב כנפיים למטוסים גרמניים. האחים נותרו שם עד לשחרורם בידי הצבא האדום בשנת 1945.

החיים בישראל ושימור המורשת היהודית

לאחר תום המלחמה חזר וידבסקי ללודז’, פתח מחדש את עסק הטקסטיל והקים משפחה. במקביל, סייע בחשאי לארגון מחתרתי ברכישת נשק לקראת הקמת מדינת ישראל.

בשנת 1950 עלה יהודה אהרון לישראל עם משפחתו. בארץ פיתח עסק מצליח, גידל את ילדיו ובנה את חייו מחדש לאחר שנות המלחמה.

שימור הזיכרון והמורשת היהודית הפך בהמשך לחלק מרכזי בחייו. בשנת 1978 נסע לפולין במטרה לאתר את קבר סבתו, ונחשף למצבם הקשה של בתי העלמין היהודיים במדינה.

מאז החל לבקר בפולין באופן קבוע ופעל לאיתור ולשיקום קברי יהודים. במשך עשרות שנים הקדיש לכך זמן ומשאבים, ובזכות מאמציו אותרו יותר מ-3,000 קברים יהודיים, ואלפי מצבות שוקמו.

הוקרה ומורשתו של יהודה אהרון וידבסקי

מסירותו של וידבסקי לשימור המורשת היהודית זכתה להכרה בישראל. נשיא המדינה יצחק הרצוג הביע את תנחומיו בעקבות פטירתו וציין כי חייו של יהודה אהרון הם עדות יוצאת דופן לניצחון החיים, הזיכרון והתקומה.

וידבסקי נהג לומר כי נקמתו האישית הגדולה ביותר בנאצים הייתה תבוסתם ההיסטורית והקמתה של מדינת ישראל חזקה. סיפור חייו נותר עדות יוצאת דופן לכוחו של האדם לשרוד, לבנות מחדש ולשמר את זכר העבר.

חייו היו רצופים בטרגדיות בלתי נתפסות, בעשייה רבת משמעות ובמחויבות עמוקה לשימור המורשת היהודית והזיכרון של אלה שלא שרדו.