כיצד יצר הפיזיקאי היהודי גבריאל ליפמן את תצלום הצבע הראשון

בתחילת המאה ה-20, התפתחות הצילום עשתה קפיצת מדרגה גדולה. תפקיד מפתח בכך מילא גבריאל ליפמן, פיזיקאי יהודי דגול שפיתח את השיטה הראשונה להפקת תצלומי צבע. הטכנולוגיה שלו התבססה לא על צבעים כימיים, אלא על תופעה פיזיקלית הידועה בשם התאבכות אור (Light interference). בשנת 1908 הוענק למדען פרס נובל לפיזיקה על תגלית זו.

מצביעה ידנית ועד ללכידת גלי אור

עד סוף המאה ה-19, הצילום נותר אך ורק בשחור-לבן. כדי לקבל תמונה צבעונית, נאלצו המומחים לצבוע את התמונות ביד. מאוחר יותר הופיעו שיטות שהשתמשו בפיגמנטים כימיים, אך הן לא סיפקו שחזור צבעים טבעי. גבריאל ליפמן ניגש לבעיה בצורה שונה והחליט ללכוד את גלי האור עצמם. בשנת 1891 הוא הציג את שיטתו בפני האקדמיה הצרפתית למדעים, כשהוא מציג את תצלום הצבע הראשון של ספקטרום אור השמש.

מהות השיטה: מראת כספית והתאבכות אור

שיטתו של ליפמן התבססה על הטבע הגלי של האור. כדי ליצור תצלום, הפיזיקאי השתמש בלוח צילום מזכוכית, תחליב (אמולסיה) שקוף ומיוחד מבוסס כסף, ושכבה של כספית נוזלית ששימשה כמראה. כאשר האור נכנס לעדשת המצלמה, הוא עבר דרך התחליב והשתקף משכבת הכספית. גלי האור הפוגעים והמוחזרים חפפו זה את זה, מה שגרם לתופעת ההתאבכות.

כתוצאה מכך, נוצרה תבנית מדויקת בתוך התחליב, התואמת את אורך הגל של כל צבע ספציפי. לאחר הפיתוח הכימי של הלוח, הצבעים בתמונה הפכו לגלויים בזווית התאורה הנכונה. תמונת הצבע נוצרה במלואה הודות למבנה הפיזיקלי בתוך שכבת התחליב, ללא שימוש בצבענים כלשהם.

הכרה מדעית והדרך להולוגרפיה

בפועל, לשיטה זו היו חסרונות. תצלומים דרשו זמני חשיפה ארוכים מאוד, שהגיעו לעיתים למספר דקות, והיה קשה להעתיק את התמונות המוגמרות. בשל כך, בצילום מסחרי המוני, הטכנולוגיה של ליפמן פינתה את מקומה מאוחר יותר לתהליכים כימיים פשוטים יותר.

עם זאת, מנקודת מבט מדעית, זו הייתה פריצת דרך עצומה. ליפמן הוכיח בפועל את עקרונות האופטיקה של גלים והדגים דרך חדשה לחלוטין לרישום מידע. בשנת 1908, האקדמיה המלכותית השוודית למדעים העניקה לו את פרס נובל. כיום, שיטתו של ליפמן תופסת מקום חשוב בתולדות המדע, שכן העיקרון שלו לרישום גלי אור הפך מאוחר יותר לבסיס ליצירת ההולוגרפיה.

חדשות ישראל והעולם על אירועים היסטוריים